כתבו עלינו
יקב אביבים: קיץ 2018
מאת: אמציה גזית M.Sc
לפני כ-13 שנים התארחתי בקיבוץ שדה נחום. המארח שמכיר את התענינותי ביין, הביא לשולחן בקבוק יין ללא תווית, ואמר שקיבל אותו מלקוח ממושב אביבים שביקש להודות על השרות, אותו קיבל במוסך שניהל בכרמיאל. יין תוצרת בית.
נו טוב, מה יכול להיות? נטעם. צבע יפה בכוס, הריח נעים אבל הטעם – שלא מהעולם הזה.
מי זה המושבניק? טלפון ושיחה ראשונה עם הבטחה לבוא לבקר באביבים.
למי שלא מכיר, אביבים יושבת על כביש 899 על גדר הגבול הצפוני עם לבנון, לפני שהכביש ממשיך צפונה לעבר אצבע הגליל.
באתי ונשביתי בקסמה של משפחת עולים שנאחזה בקרקע בעקשות על אף הקשיים הכלכליים והבטחוניים. שלמה וחנה ביטון רעייתו, קיבלו אותנו בחום רב, כולל הזמנה להישאר אתם שבת.
מה לשלמה ויין? כשומר מסורת צריך יין לקידוש. אז עושים לבד. חלקת גפנים קטנה שיושבת במקרה, בשטח שעונה על כל הנידרש ממה שניקרא "טרואר" – בית הגידול של הגפן: טמפרטורה, גובה, סוג הקרקע, ניקוז, משקעים וימי שמש.
אבל יוצא מהחלקה הרבה יין, אז מבקבקים ומחלקים למשפחה, חברים והכל בשמחה ואהבה. איפה היקב? האנגר לציוד חקלאי בחצר. מיכל התססה שבלו"ז מדוייק מקבל עירבול ידני, חבית יישון. מרכז מבקרים? שולחן מתכת גדול בכניסה להאנגר. מה עם מרתף יינות? שלמה לוקח אותי למקלט בטון בעומק האדמה שנבנה בשנות ה-50 של המאה הקודמת, בסמוך לבית המשפחה (היום יש ממ"ד), ויש מרתף יינות.
קשה היום להכיל את כמות היקבים שיש בארץ, סה"כ כ-300 בקטגוריות השונות, כשרובם יקבי בוטיק, עם הייחוד של כל אחד מהם.
מה לעשות אבל מבחינתי ההגדרה המדוייקת ליין טוב – "טעים לי". זה ענין אישי לחלוטין. ככל שטועמים יותר, מקבלים תובנות ואבחנות רבות יותר להשוואה. בסופו של דבר, זה הטעם שנשאר על הלשון ומלווה אותך.
מאחר ולא סמכתי על הבנתי ביין טוב מהו, ואולי סתם עפתי על המקום והמשפחה, גררתי לאביבים כעבור שבועיים חבר מקצוען בנושא היין. מכיר יינות מרחבי תבל, ביקר ביקבים רבים בעולם, ואף מקבל משלוחים לארץ הקודש (שלא יחסר). על מנת שלא נגיע צמאים, בדרך עברנו דרך כמה יקבים כדי לחמם את החיך.
שלמה מקבל אותנו בחמימות (אנחנו כבר חברים ותיקים), והחבר מחפש יקב. בפתח האנגר יושב יהודי חרדי, ואני שואל מי זה? ובכן שלמה לא אדם שיכשיל שומרי מסורת בקידוש על יין שאינו כשר, למרות שעדיין לא פתח עסק – לא ויתר על הלכות כשרות.
מגיע הבקבוק הראשון לטעימה. החבר בוחן את היין הנשפך לכוס, מערבל את היין בכוס, מריח ואז טועם. שקט. לא מדברים. תופס אותי ביד, מושך הצידה ואומר: דבר כזה עוד לא שתיתי בארץ, וקשה לו להיזכר באיזה חו"ל שתה משהוא דומה".
לא טעיתי בשלמה. באהבה שהשקיע בגפנים וביין, בהבחנת החיך שלו יצר יין מופלא.
עכשיו הגיע שלב הרכישה. מספר הבקבוקים במקלט לא גדול. צריך יין לקידוש, למשפחה וחברים, כך שאפשר לרכוש מספר קטן של בקבוקים. נקוב מחירך ונשלם. "לא צריך" אומר שלמה. זו מתנה באהבה. מתחיל מו"מ קשוח. הוצאות היו לשלמה? בלי להתייחס לעבודה עצמה, ודאי שהיו. לאחר לחץ פיזי מתון הסכים לקבל סכום. אנחנו מעלים הוא מוריד.
מאז, כל כמה חודשים מבקרים, טועמים וקונים. דיבורים על פיתוח והקמת מרכז מבקרים. לצערנו, לפני כמה שנים ארעה לשלמה תאונת עבודה, המקשה עליו בשגרת עבודתו כחקלאי. הבן האמצעי (מתוך 7 אחים ואחיות) מאיר, חוזר עם משפחתו מארה"ב, לטפל באבא ובמשק. מאיר שקורץ מאותו החומר של מושבניקים עקשים להגיע להישגים למרות כל הקשיים, נשבה בקסמו של היין. בעבודה קשה, מטר אחרי מטר בנה יקב מודרני, מרכז מבקרים יפהפה ומייצר יין שרק הולך ומשתבח. כל זאת מול הנוף היפה של לבנון ובמרחק קצר מהעיירה מארון א-ראס שזכורה לכולנו מהמלחמה שהיתה מעבר לגדר המושב.
אין ולוא חבר אחד שלנו שלא הבאתי לאביבים, כולל באוטובוס מאורגן. ידיד, איש עסקים מארה"ב השוהה בהונג קונג, מבין ואספן יינות. שלב ראשון בחינוכו הציוני היה בארוחת ערב במסעדה ביפו, כשאני מביא איתי בקבוק "מרלו" אביבים. מזל שבמזיגה הראשונה מילאתי את הכוס. יותר לא ראיתי את הבקבוק. שלב שני למחרת היום לימוד ההיסטוריה והגיאוגרפיה של צפון הארץ, תוך כדי ביקור בכמה יקבים כשיקב אביבים היה האחרון בטור. ברור שאורגן במקום משלוח מיוחד לחו"ל.
לפני גיוסו של הנכד הצעיר לשיריון, ארגנתי טיול של הגברים במשפחה במסלול יקבים, ולסיום אירוח כיד המלך ביקב אביבים עם מטעמים שחנה אם המשפחה הכינה. על השולחן העמוס היה כמובן יין בבקבוקים עם תווית מיוחדת בברכה לצעיר המתגייס, מהמשפחה ויקב אביבים. כל אחד מבני המשפחה קיבל מספר בקבוקים עם התווית המיוחדת למזכרת, עם החלטה שבכל סיום שלב של הנכד בצבא פותחים בקבוק מהסדרה. כיום הוא סגן בשיריון שמתחיל תפקיד מפק"צ בבי"ס לקצינים במצפה.
זהו סיפורו המופלא של יקב אביבים, על משפחה העושה יין באהבה, ורק כשעומדים בחצר ומסתכלים צפונה, רואים את גדר הגבול כמה מטרים במורד, ואת המטעים שננטשו צמוד לגדר, מבינים את העוצמה שיש במושבניקים האלה.
